זה קרה בהדרגה ובאופן לא מורגש, הקטע של שריכת נעליים הפך לאתגרי. פתאום הייתי צריך לשבת על שרפרף נמוך כדי להגיע, להוציא אויר ולמשוך את הכתפיים קדימה כדי לשרוך את הנעליים. תמיד עסקתי בספורט אבל שנים של עיסוק בתנועה רפטטיבית בין אם בחתירה אקדמית או בחדר כושר. עשו את שלהם. הפכתי לקצר ועבה מכדי להגיע לשרוכים.
לא עזרה העובדה שבאותה תקופה עברתי גירושין לא מהנים, והתזונה שלי הייתה אקראית משהו.
זו הייתה תחילת המסע שלי לאומנויות לחימה ולתנועה בכלל, בגיל יחסית מבוגר ועם זיכרונות מעורפלים משעורי טאיקוונדו מכיתה ו'.
זה היה טרום ימי פייסבוק, והחיפוש הראשוני שלי היה בפורום תפוז הזכור לטוב. ומכיוון שיש לי שורשים רוסיים עתיקים, וסקרנות ילדותית. בחרתי משהו שנראה לא פורמלי ועם קשר לאמא רוסיה. זו הייתה שיטה שנקראה סיסטמה.
את הפתרון לשריכת הנעליים גיליתי רק שנים אחר כך, אבל המסע התחיל.
