לפני שמתעסקים בבלשנות וסמנטיקה, צריך להבהיר שכל השלוש עוסקות באנשים ובצורך להעביר מידע.
שיטה בדרך כלל עוסקת במישור הפרקטי של העברת ידע – יש לנו את השיטה של ניוטון לקירוב לינארי וזה כלי להשיג שורשים של פונקציה. באותו אופן יש שיטות כמו קרב מגע שיש להם מטרה מוצהרת כמו לפרוק כלי נשק בסיטואציה קרבית, או לבעוט באשכי היריב… זו גישה פרקטית להשגת מטרה פונקציונאלית.
בצד השני של הסקאלה יש את האומנות – פה יש העברה של רגש, כשההעברה הזו יכולה להתבצע במגוון דרכים שמתכתבות עם מערכת העצבים שלנו והחושים שלנו. החל מציור, מוזיקה, בישול וכלה בריקוד ושירה.
לחימה היא סיטואציה לא נעימה בדרך כלל לרובנו, שבה מנסים לפתור קונפליקט על ידי התגברות על הצד השני לרוב באלימות. זו לא סיטואציה של למידה. היא כאוטית ונשלטת ברמה ההורמונלית על ידי קורטיזול ורפלקסים בסיסיים של Fight or flight. מכיוון שהמין האנושי מתעסק די הרבה שנים בלחימה. התברר שדרך נעימה ללמוד להתמודד עם מצבי קונפליקט היא על ידי ניהול הסיטואציה באופן שמאפשר לנהל את הרגשות באופן מבוקר. אומנות כאמור, היא דרך להעביר רגשות, והופה נוצרה אומנות לחימה.
Defensive Dance היא שיטה ללמוד על עצמך ברמה התנועתית תוך שימוש במטאפורות של אומנויות לחימה.
