שני הדברים החשובים ביותר בהגנה עצמית, הם לא לקחת שיעורי הגנה עצמית או להוציא רישיון לאקדח, אלא לחשוב כמו "האופזיציה" ולהבין היכן נמצא הסיכון המשמעותי (בארי אייסלר – סוכן CIA לשעבר שהפך סופר).
הגנה עצמית זה מושג כל כך שחוק ובפרט בחברה שהפקיעה את הזכות הזו מהפרט. כן, למשטרה ולזרועות החוק יש מונופול על אלימות ומי שמסתבך "בהגנה עצמית" צריך אחר כך להוכיח שאכן הגיב באופן מידתי ולהתגונן הן ממטחנות הצדק והן מתביעות אזרחיות אפשריות מהתוקף לכאורה.
אם חלילה נשאת נשק ועשית בו שימוש, המצב מורכב הרבה יותר. אפילו בסיטואציות קיצוניות, של סיכול מחבל, תצטרך להבהיר לשופט את הסיבה לשימוש בנשק – השופט, יושב מוגבה על כס המשפט, אינו מכיר את הסיטואציה אלא דרך דברי עורכי הדין והראיות ולפעמים קשה להבהיר את המצב הנפשי שגרם לשימוש בנשק, לאותו אחד שיושב במיזוג עטוי גלימה, ומחכה לקפה של הצהריים.
מעבר להתנהלות בדרך של הגנה עצמית בסביבה נורמטיבית, ישנן בעיות נוספות שקשורות לניהול זמן. עם רוצים להיות אפקטיביים "בהגנה עצמית" או בשימוש באקדח – צריך להתאמן והרבה.
לגבי מי שעוסק באלימות כמקצוע, זו לא בעיה, רוב יומו מוקדש בדרך כזו או אחרת לאימונים. וההתמקצעות כמו בהרבה פעילויות היא התמקצעות ספציפית. קרוס-טריינינג כמעט לא קיים, בין שימוש באקדח לשימוש ברובה. אפילו פעילויות של שליטה פיזית כגון בריחים מצריכות עבודה בצוות.
מעבר לכך מי שסוחב אקדח בחגורה נושא חתיכת מתכת ופלסטיק שמפריעה לשבת, חושפת מחשוף עכוז שעיר עם כל רכינה לכיור מזדמן, וכל זה בשביל סיכוי מזערי להסתבך בשימוש בו. אהה! ועוד לא דיברתי על הצורך לנעול אותו, להפקיד אותו לשמור עליו, לחדש רישיון ולרענן שימוש בהתאם למאוויים המשתנים של המשרד לבטחון פנים. חלקם בצדק שכן רוב השימוש בכלי נשק נעשה בכלי נשק גנובים.
אני לא רוצה לדבר בכלל על מה שקוראים לו קורסים להגנה עצמית, איך בחמישה מפגשים מבטיחים ללמד בחורה ששוקלת חמישים קילו, להתגונן מחניקה, תקיפה בסכין ואינוס על ידי חבורת עובדים זרים.
זה לא שהגנה עצמית, ואומנויות לחימה בכלל הן חסרות משמעות, אם עושים את זה בשביל הכיף ולא גורמים לפציעות. אבל צריך להבין שמה שנשאר מהגנה עצמית הוא מטאפורה לפעילות כנגד התנגדות. ממש כמו שריקוד הוא פעילות עם שיתוף פעולה.
ומה לגבי תפיסת סיכון – סיכון הוא דבר חמקמק, קשה לתפוס אותו במיוחד כשמרוכזים בדברים אחרים כמו החיים האמיתיים, במיוחד היום כשחווים אותם דרך הטלפון. עבור מי שנמצא רוב הזמן בסביבה מוגנת ובטוחה, יש מעט דרכים להקטין סיכון בלי לאבד את הקשב לדברים החשובים בחיים או להתאמן בפרנויה. החשוב ביותר הוא הרגלים של הימנעות מפעילות מסוכנת או באזורים מסוכנים, אבל בהימנעות מפספסים חלק מההנאות בחיים כגון רכיבה על אופנוע וקפיצה ממצוקים.
מתי נתפס סיכון לא מתורגל ומפתיע – בדרך כלל במגע. כמעט כל אחד מסוגל להבין אם מגע הוא אגרסיבי או נעים. ההבנה היא טריוואלית, מה שנשאר הוא לתרגל את התגובה ברגע המגע.
ושם בלי נשק וללא מחשבה מתחילה ההגנה עצמית.
