בחלק מסגנונות הקונגפו הישנים יש פורמות (קאטות) הנקראות על שם חיות.
באומנויות הדרומיות נפוצות חמש פורמות שמבוססות על הנמר, העגור, הלאופרד, הנחש והדרקון. אבל סין היא מדינה גדולה ואנשים בה הרבה, אז אפשר למצוא גם חרקים כמו גמל שלמה וכן קוף, כלב ואגרוף שיכור אחד, שהתייאש מלחפש חיות.
לפני שמשחררים את החיות, צריך להבין שהסיבה לקיום פורמות נובעת משני גורמים עיקריים, הראשון הוא הצורך לתרגל תנועתיות בצורה מבוקרת לבד, והשני הוא תרגול בלי להטריח את המורה בהדגמה פרונטלית כי כזכור לא היו אז צילומי וידאו וגם למורה היו חיים משלו.
אז מאיפה הופיע גן החיות? זה די פשוט, בתקופה שהמציאו את הפורמות, אנשים היו קרובים לטבע והדרך הפשוטה ביותר להסביר את אופי התנועה היה להשתמש בדימוי מן הטבע, רוב האנשים ראו תנועה של נחש או של קוף ויכלו לבצע את ההשלכה לאופי התנועה.
ההתעסקות באופי התנועה יותר מאשר במבנה הצורני שלה היא אופיינית לאומנויות הסיניות הקלאסיות, אולי יותר מאשר במקומות אחרים. והיא נובעת מכך שיש פחות דגש על רנדורי ופורמות זוגיות. בגלל שהעבודה היא בעצימות נמוכה היה צריך לייצר איזה אילוץ שממלא תוכן לתנועה והופך אותה לתנועה מלאה.
אם זה נשמע אבסטרקטי מדי, אנסה להמחיש: בתרגול יוגה אנחנו מקבלים משוב תחושתי ממתח השרירים גופיפי גולגי ומכוח הכבידה. באימון ג'וג'יצו ישנה "גלגול" איטי מול היריב ומשוב תחושתי ממנו. כשמבצעים פורמה קונגפו לבד יש צורך לדמיין את התחושה כדי שהתנועה תהיה אפקטיבית, אחרת התנועה "ריקה" דהיינו, היא נשארת בגדר ריקוד לא אפקטיבי מול יריב דמיוני. נסו לדמיין חיבוק סתם לעומת "חיבוק דוב". אז באותו סוג של רמיזה אפשר לתאר תנועה של עגור, והכשה של נחש.
אז מה לגבי הדרקון, החבר הדימיוני של המורה הסיני הדמיוני? פה יש חיה שהיא מארץ האגדות, ולכן גם התנועתיות שלה נתונה לאינטרפרטציה. זו פורמה מתקדמת בדרך כלל, שבה חורגים מהפרדיגמה הישנה של "איך עושה חתול?" ומנסים להיות יצירתיים – לדרקון יש טפרים וזה אחד המרכיבים באחיזה, אבל גם יש לו תנועה מתפתלת של נחש, ובנוסף הוא עף. אז יש לנו שני מרכיבים שאיתם ניתן אולי לתת תוכן לפורמה.
לגבי פליטת האש, ומאיפה – אשאיר זאת לדמיון הקורא.
