אני רואה לאחרונה שכמות החיכוכים הפיזיים בין אזרחים לשוטרים גדלה. כשבמקביל יש החרפה של הטקסטים ברשתות החברתיות עד כדי אזכורים של מלחמת אזרחים. ויש כנראה איזה חוסר הבנה לגבי ההתנהגות מול שוטר, כך שאולי שווה לתאם ציפיות?

 

אין הכתוב מהווה המלצה כלשהי, הוא תוצאה של התרשמות שלי  בלבד בעבודה ארוכת שנים מול המשטרה ואינו מהווה הצעה או הנחיה לנהוג באופן כזה או אחר. כל העושה כך, עושה זאת על אחריותו בלבד.

 

ראשית יש להזכיר שסמכויות שוטר מוקנות לו מתוקף פקודת המשטרה בארץ וחוק סדר הדין הפלילי, אבל בארצות אחרות יש סמכויות שונות ונורמות התנהגות שונות. בארצות הברית עשויים לירות במי שמתנהג התנהגות שבארץ היתה מזכה בעיכוב בלבד.

 

סמכויות השוטרים ובפרט אלו הנוגעות לאכיפה נובעות מכך שבמדינה מוקנה למשטרה מונופול על הפעלת כוח לצורך השלטת סדר. וזאת ע"מ למנוע מצבים בהם כל אחד לוקח את החוק לידיו.

 

השוטרים בארץ מופעלים לצרכים שונים (תנועה, בילוש וכו') כשבכל אחד מהתחומים הם פועלים לפי דגשים ונהלים שנבנו במשטרה במהלך השנים.

 

על מנת להציע התנהגות מול שוטר יש לבחון את הסיטואציה בה מתקיים המפגש וצריך להבין שסיטואציות של סד"צ מתנהלות אחרת מאשר כששוטר מתנהל מול בודדים.

 

בעיקרון כל הסמכויות המוקנות, החל מדרישה להזדהות וכלה במעצר מתאפשרות לשוטר אם הוא חושב שיש "יסוד סביר" (כן גם פה הסבירות משחקת תפקיד), לעבירה או פגיעה בבטחון הציבור. גם חיפוש יכול להתבצע ללא צו אם השוטר חושב שיש יסוד סביר לעבירה. כשיוצא מן הכלל הוא חיפוש במחשב או בטלפון נייד שלא מתאפשר ללא צוו.

 

המסקנה הפשוטה היא כששוטר מבקש לעשות משהו אפשר לא להסכים, אבל צריך להבין ששיקול הדעת שלו הוא שקובע בשטח, ובסמכותו להחמיר את הסיטואציה. התמודדות עם השאלה לגבי החוקיות "וסבירות" הפעולה שלו תהיה רק Ex-post בתהליך משפטי.

 

אם לאחר סירוב שלך כאזרח לבקשת השוטר הוא יבחר לבצע אסקלציה של הפעילות, צריך להביא זאת בחשבון, וכללי התנהגות במעצר הם מחוץ לדיון הטקטי כרגע.

 

התנגדות להנחיות שוטר, כאמור אפשר לסרב מילולית בנימוס ולשאת בתוצאות, אבל צריך להמנע ממצבים של התנגדות פיזית מכיוון שהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (אפילו לעמוד בדרכו) היא עברה שדינה חודש מאסר מינימלי.

ומעבר לכך התנגדות פעילה למשל דחיפה או אחיזה יכולה להיחשב לתקיפה אפילו אם השוטר לא נפגע במילוי תפקידו. ובמצבים בהם מספר אנשים מנסים לפגוע, זה יכול להיות אפילו בנסיבות מחמירות, או אפילו אם אתה מחזיק מקל של דגל ביד, זה עשוי להיחשב כנשק בהתאם לפרשנות של בית המשפט ועינוי דין של חודשים אחרי האירוע.

 

במצבים של הפגנה והפרות סדר, צריך להבין שהמשטרה מנהלת את האירוע לפי תרחישים צפויים. יש איסוף מודיעיני על התרחישים הצפויים והזירות הפיזיות ובהתאם נקבע סדר הכוחות לטיפול ונקבעת תוכנית מבצע והתארגנות. זו אחת הסיבות שתיאום הפגנות מראש הוא חשוב מכיוון שהוא מאפשר למשטרה להתארגן מראש ולמנוע סיכונים כתוצאה מתכנון לקוי וחוסר התארגנות.

 

בהרבה מקרים התהליך של ניהול משטרתי של אירוע סד"צ מתחיל בשלב של הפגנת נוכחות של כוחות גדולים מתוך הנחה נכונה בדרך כלל שזה מרתיע. במקביל יש ניסיונות לבצע תקשורת עם מי שנראה כמוביל את האירוע וכן עם הקהל עצמו על מנת להסביר מה מותר ומה אסור. במקרים בהם יש תקשורת מבצעים הרבה פעמים תהליך של משא ומתן על גבולות המחאה במקום ורק במקרה והשוטרים מעריכים שיש הפרות סדר שעשויות לפגוע בחיים או ברכוש הם מבצעים פיזור ומקרים מסויים מעצרים ועיכוב לחקירה של פעילים שהם מעריכים מובילים את הקהל.

 

מה שצריך להבין בתרחישים של הפגנה, שאין פה משהו אישי, זו סוג של היערכות של "צבא" מול "צבא" כשכלי המערכה הם אותם כלים שהיו לפני 2000 שנה (כולל הסוסים) וגם חלק מהטקטיקות. הסיבה שמושכים חלק מהמפגינים לעיכוב או מעצר נובעת מכך שהם נצפים כמנהיגים לפי הערכת המפקדים בשטח.

ועדיין צריך להבין ששוטרים הם אנשים וככאלה, במצבי קיצון יכולים לפעול בניגוד לסמכותם, כך שלגדף את האמא שלהם היא לא אסטרטגיה נכונה.

 

המשטרה בתור הגוף שיש לו מונופול מטעם המדינה על אלימות והיא מאמנת אל אנשיה לכך, בנויה הרבה יותר טוב להתמודדות עם התנגדות פיזית. לכן בכל מחיר יש להמנע מתנועות ופעולות שיכולות להתפענח כתקיפה או אפילו הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. 

 

מה כן ניתן לעשות? 

כשקיימת נחיתות טקטית, צריך למצוא יתרונות במקומות אחרים. מכיוון שהמשטרה אמונה על הסדר הציבורי. היא תמנע מפעילות שתסכן את השוטרים ואת המפגינים. פעילות שבסופה בקהל של מפגינים שלווים יש אחוז ניכר של פצועים היא פעילות אכיפה לא מוצלחת גם בראי המפקדים.

לכן, יש שני יתרונות שניתן לנצל בפעילות מחאה:

1. ניצול של יתרון לגודל – יש יחס מסוים בין כמות קהל לבין כמות השוטרים שמקטין את האפשרות לשלוט בקהל. במובנים מסוימים זה דומה לעמידה מול עדר בקר, כשהרועה אינו רוצה לפגוע בפרות מחד ואינו רוצה להידרס מאידך. 

2. ניצול תוואי השטח – מחאה צריכה להיראות ולכן בחירת תא השטח בו תתבצע חשובה. מאידך בחירה של שטח שמאפשר טקטיקות של פיצול קהל והפעלת סוסים וגוררת פיצול של הקהל לקבוצות קטנות ואובדן היתרון לגודל.

 

אם כבר הופרדת מהקהל, ושלושה יס"מניקים חסונים מנסים להשליך אותך לזינזנה. אין מניעה לצלם את האירוע וחשוב שלא תהיה לבד, המשטרה מצלמת את עצמה ומודעת לכך שמצלמים אותה. כך שזה יכול להיות גורם ממתן. בכל מקרה אין להפעיל כוח מכיוון שזה יענה בכוח נגדי, וגם התחמקות מאיזוק על ידי שימוש באחת מטכניקות של אייקידו לדוגמה, עשויה להביא לאסקלציה של המצב וסיומו כשברך של שוטר מונחת לך על הצוואר.

אין שום סיבה לחבלות מיותרת, ולכן גם אם אתה נמנע מללכת בעצמך לניידת, אני נגד כל מצב שבו יורדים לקרקע, כמו למשל שכיבה פאסיבית על הכביש. במצבים האלו עשויים לגרור אותך, וחבל על פצעי החיכוך עם הכביש.

 

לגבי ביגוד ומיגון. לא מציע  לבוא עם מיגון מהבית כמו קסדת הקטנוע שלך, מגיני ברכיים של הכדורעף, וכפפות הניטים והשוט מהדנג'ן. כל חריגה מהנוף הרגיל בקהל תטופל פרטנית, תחת ההנחה שאם באת לבוש לקבל מכות, כנראה שיש לך כוונות אלימות. וזה יקנה לך קידום בתור לזינזנה. כן מומלץ ללבוש בגדים נוחים רצוי שלא נקרעים מהר מדי ונעליים סגורות. 

 

שימוש בנשק פחות מקטלני כמו רימוני הלם, טייזרים הוא אמצעי קיצוני שמשתמשים בו באמת במצבים שבהם יש איום בגוף. אם היו מקרים כאלו בסיטואציות אחרות אני מקווה ומאמין שיטופלו משמעתית. לגבי מכתזיות והתזת מים. צריך להגיד תודה שלא משתמשים בבואש לפיזור. אבל המשטרה לא אמורה לבצע כינון ישיר של הזרם לאנשים. ובכל מקרה במידה והם מפעילים אמצעים כאלו רצוי למצוא מחסה ולרדת לכריעה כשהיד מכסה את הראש והפנים. 

 

לסיכום, המחאה היא נגד השלטון, השוטרים הם עובדי מדינה ולא השלטון (עדיין). והמדינה היא אתם. הם אנשים שכדאי להיות מנומסים אליהם, לא להפגין התנגדות פיזית ולתעד פעילות מולם לצרכי בירור משפטי עתידי.